הפונקציה נגד החלקה- של גרבי יוגה אינה מושגת רק על ידי "עיבוי" או "הידוק" של האף. במקום זאת, הוא מסתמך על מערך מבוזר במיוחד של חלקיקי סיליקון על הסוליה-מבנה שנקרא טכנית "מטריצת נקודות לשיפור כיוון-". כל נקודה עברה בדיקת הדמיית לחץ, ויצרה תמיכה מובחנת בקדמת כף הרגל, העקב והקשת החיצונית. כאשר מרכז הכובד של הגוף משתנה, הנקודות הללו מתחברות לקרקע באמצעות עיוות קל, ויוצרות חיכוך סטטי מיידי למניעת החלקה מבלי להפריע לכיפוף והארכת המפרקים הטבעיים. מבחינת חומר, הספנדקס בצפיפות-הגבוהה והתערובת המודלית האולטרה-עדינה משיגים מתיחה-ידידותית לעור וגם מנדפת זיעה מהירה, ושומרים על כפות הרגליים יבשות ונוחות במהלך תנועה מתמשכת. זה שונה מהותית מגרבי כותנה רגילות, שהופכות לחלקלקות כשהן מזיעות ומתגלגלות בקלות במאמץ.
בשבוע שעבר, במהלך תרגול יוגה ויניאסה שלי, כשהגעתי לתנוחת הלוחם השלישי, החזקתי רגל אחת תלויה למשך 30 שניות, בהונות שלי אוחזות בקרקע באופן טבעי. נקודות הסיליקון העדינות מסביב לתחתית הגרב "נשכו" בחוזקה את קצה המחצלת, מבלי להזיז מילימטר. מאוחר יותר, במהלך תרגיל הפילאטיס 100-, כשהיד שלי ישר והרמה והורדה שוב ושוב, השרוול האלסטי של הגרב סיפק בדיוק את התמיכה הנכונה, ומנע ממנו להחליק למעלה. לבשתי שני זוגות לסירוגין, וגם לאחר שלוש כביסות, דוגמת הנקודות נשארת ברורה, ללא צניחה או התקשות. זה לא כבד כמו גרביים אתלטיות, וגם לא קל כמו גרביים רגילות-זו התחושה המוצקה הזו שאתה מקבל כשאתה יודע שאתה יציב, יכול לנוע בחופשיות ולנשום עמוק יותר. לזוג הזה מהחנות של גב' ין, שכותרתו "זנב טהור של מותג O ספרדי", יש דפוס נקודות צפוף יותר מאשר לרוב השוק, עם מעברי קצה חלקים יותר. הוא אינו משאיר סימנים על הקרסוליים או מרגיש צמוד על האף כאשר מרכיבים אותו או מורידים אותו, ואפילו המרווחים בין האצבעות נושמים.
